שרונית חברה לבנין ולפיתוח בע"מ נ' עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ

החלטה

בפניי בקשה לסילוק התביעה על הסף.

עסקינן בתביעה "כספית, חוזית, נזיקית", בה טוענת התובעת למצג שווא מצידה של הנתבעת / עמידר בנוגע לנכס הידוע כתת חלקה 1 בחלקה 22 בגוש 12338 בשטח של 45.43 מ"ר (להלן: "הנכס") ולנזקים שנגרמו בעקבות המצג הנטען.

בין הצדדים, כך נטען, נערך הסכם מכר לפיו רכשה התובעת את הנכס. דא עקא, שהנתבעת, כך נטען, יצרה מצגי שווא והטעתה את התובעת להאמין כי הנכס שרכשה הינו דירת מגורים, כאשר בפועל, כפי שנתברר לתובעת בהמשך, היא רכשה מחסן.

בבקשה דנן, טוענת הנתבעת, כי התביעה הינה תביעה קנטרנית ומשוללת כל יסוד, וזאת בשים לב להתחייבותה של התובעת במסגרת מסמכי המכרז הנוגע לנכס, שלא לתבוע את הנתבעת בכל הקשור להצגת עובדות בנוגע לנכס ואף בכל הכרוך במצבו הפיזי, התכנוני והמשפטי (סעיפים 1 – 3 בהצעה לרכישת הנכס). לפי הנתבעת, התחייבות התובעת הינה בלתי חוזרת (סעיף 13 בהצעה).

עוד נטען, כי במסגרת המכרז הודיעה הנתבעת באופן מפורש, כי הנכס מהווה מחסן בקומת מרתף (עמוד 3, סעיף 2.1 לחוברת המכרז), כך שברי שהתובעת ידעה שמדובר במחסן ולא בדירת מגורים, מה גם שנציג התובעת, מר הנרי אמר, ערך ביקור בנכס, בנוכחות נציג הנתבעת, בחן אותו ובדק את מצבו.

לפי הנתבעת, בנסיבות אלה ובמיוחד בשים לב כי עסקינן בתובעת שהינה חברה קבלנית העוסקת ברכישת בניינים, שיפוצם ומכירתם, ברי כי לא הוסתר מפני התובעת כל מידע וחזקה עליה כי בדקה אפשרויות שיפוץ הנכס, על כל המשתמע מכך, עוד טרם הגישה את הצעתה.

התובעת, בתגובתה, טוענת כי הנתבעת הציגה בפניה מצגים לפיהם המדובר בדירת מגורים וכפי הרושם שקיבלה מביקורה בנכס. בתמיכה לטענתה זו, מפנה התובעת למסמכים שונים בהם צוין מפורשות "דירת מגורים", ביניהם הסכם המכר עצמו.

התובעת הבהירה, שרק עם דחיית בקשותיה לביצוע שיפוצים בנכס ולחיבור מים, התברר לה שהיא רכשה מחסן במקום דירת מגורים, וכפי שפורט על ידה בתביעה.

באשר לטענת הנתבעת, לעניין "כשל במערכת הממוחשבת שלה", בנוגע להגדרת הבניין למגורים, טוענת התובעת כי טענה זו אין לה על מה לסמוך שעה שכשל זה היה גורלי מבחינתה והוא זה שהביא להטעייתה. מכל מקום, הרי מדובר על טעות וכשל שדינם להתברר בבית המשפט ודי בכך כדי להשמיט את הבסיס מתחת לבקשה דנן.

באשר להצהרותיה בחוברת המכרז, בהן התחייבה, כביכול, שלא לתבוע את הנתבעת, טוענת התובעת, כי עסקינן בסעיף מקפח בחוזה אחיד, שאין התובעת יכולה להיבנות הימנו. התובעת, שמכחישה את הצהרותיה הנ"ל, מוסיפה וטוענת, כי בנסיבות המקרה דנן, מנועה הנתבעת מלהסתמך על אותן הצהרות גם מכוח חובת הגינות מנהלית המטילה עליה, כרשות שלטונית, חובת תום לב מוגברת ביחסיה עם הציבור ו/או מכוח סעיף 7 א' לחוק המכר (דירות) אשר אוסר התניה על הוראות החוק, אלא לטובת הקונה.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם, בבקשה על נספחיה ובתגובה ולאחר שנתתי דעתי לטיעוני הצדדים, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מן המפורסמות, כי לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשות בדבר סילוק תביעה על הסף, אלא רק מקום בו ברור כי לתביעה אין כל סיכוי וכי מדובר באמצעי הננקט בלית ברירה; "'די בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה ... פתרון ענייני של כל מחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף על פני פתרון דיוני פורמלי' אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, עמ' 168-167 והפסיקה המאוזכרת שם".

המקרה שבפניי אינו נמנה על אותם מקרים חריגים בהם יש לנעול את שערי בית המשפט בפני התביעה דנן.

האמור במסמכי המכרז אליו מפנה הנתבעת, אין בו כדי להשתיק את התובעת בעצם הגשת תביעתה דנן. אמנם, במסגרת מסמכי המכרז (עמוד 3, סעיף 2.1 במסמך שכותרתו "הזמנה להציע הצעות"), מופיע כי הנכס מהווה מחסן בקומת מרתף, ברם אין חולק, שבהסכם המכר עצמו, כמו גם במסמכים הנוספים אליהם מפנה התובעת בתביעתה, מוגדר הנכס כדירת מגורים. קיומן של שתי הגדרות שונות בתכלית, מחייבת כי התביעה תתברר לגופה.

כך גם הטענה ל"כשל במערכת הממוחשבת", שאף היא דינה להתברר בבית המשפט. בדנן עולות מספר שאלות, ביניהן השאלה כיצד זה שדווקא במסמך ההזמנה להציע הצעות - להבדיל משאר המסמכים - וכאמור לעיל, תואר הנכס כמחסן. לשון אחר ובזיקה לאותו כשל נטען, מה ההבדל בין מסמך זה לשאר המסמכים?

בשים לב למהות התביעה (טענות לרשלנות ומצגי שווא מצד הנתבעת), סבורני, אפוא, כי טענות הצדדים לעניין תיאור הנכס ואופן הצגתו, מצריכות בירור לגופו של עניין שמקומו במסגרת ניהול התיק, ולא בשלב מקדמי זה של הדיון.

ויובהר, ער אני לטענת הנתבעת לפיה הנכס תואר כמחסן עוד בשלב הגשת ההצעה, כמו גם לטענתה בעניין עיסוק התובעת, אלא שבנסיבות העניין כמתואר לעיל, ראוי שגם טענות אלו, חזקות ככל שתהיינה, תתבררנה במסגרת מסכת הראיות בתיק לגופו.

הוא הדין באשר להצהרות התובעת הנטענות במסמכי המכרז במסגרתן התחייבה כביכול, שלא לתבוע את הנתבעת בכל הנוגע לנכס ואף בכל הכרוך במצבו הפיזי, התכנוני והמשפטי. בכגון דא, טוענת התובעת, כי הנתבעת מנועה מלהסתמך על הצהרות אלו, בין היתר משום שמדובר בסעיף מקפח בחוזה אחיד. טענה זו של התובעת אינה משוללת יסוד (מבלי לקבוע בשלב זה מסמרות לגביה) ומשכך ראוי להותיר את ההכרעה בסוגיה זו במסגרת התיק גופו, מה גם שבהליך דנן בחרה הנתבעת שלא להגיב לטענות התובעת בהקשר זה (לא הוגשה תשובה לתגובה).